על ציר כיפות השמים אוצרת: ליטל מרקוס מורין

התערוכה 'על ציר כיפות השמיים' יוצרת קונסטלציה חד פעמית בה שיטות עבודה מסורתיות בקרמיקה נפגשות עם טכנולוגיה במשחקיות מתמטית בין הקבוע למשתנה, גורל ובחירה אישית.

שיטות העבודה הקלאסיות שהתקיימו במשך דורות, מוצאות את מקומן בעידן טכנולוגי בו מכונות מעצבות ויוצרות, אך עדיין משמרות את המגע האנושי.

מקור המושג 'כיפת השמיים' מגיע מתפיסה קדומה של בני האדם על אודות מבנה היקום. על פי תפיסות רבות בעת העתיקה, השמיים נדמו ככיפה ענקית וקשיחה המכסה את כדור הארץ. התפתחות האסטרונומיה המודרנית שינתה הבנה זו, אך המונח בשימוש גם כיום כמושג תיאורטי המסייע לנווט ולדמיין את נראות גרמי השמיים מנקודת המבט של הצופה על פני כדור הארץ.

'הקונסטלציה' בתערוכה מורכבת מכיפות בקטרים שונים מכורסמים בקלקר במכונת CNC, המעניקה להם טקסטורה ייחודית וחד פעמית. הקלקר עצמו בנוי מכדורים קטנים, בדומה לחלקיקים שצירופם מרכיב צורה שלמה. כל מודל לכיפה מכורסם במהלך שונה המייצר מגוון עיטורים ומדגים את כתב היד של המכונה, הבא לידי ביטוי במונוכרום של שקיעה.

הפסלים מגלמים מבנים ארכיטקטוניים משמעותיים בירושלים כמו היכל הספר במוזיאון ישראל וכנסיית אוגוסטה ויקטוריה, הממוקמים על ציר גיאוגרפי בו חברי.ת הסטודיו עשו את דרכם מידי יום.
כל פסל הוא תוצר חקירה של גבולות המכונה אל מול החומר הקרמי: בתהליך העבודה חלקם שרדו את תהליך היצירה, בעוד שאחרים נשברו, התפוצצו או נסדקו. פסל הספרייה הלאומית לא שרד את התהליך.

המחקר החומרי חושף את התהליך הארוך והמאתגר עם החומר עד לצורתו הסופית: לא כל אובייקט מצליח לשרוד את הדרך, אך כל אחד מהם מספר סיפור על מאבק, יצירה והתחדשות.
על סך כל רבדיה, התערוכה נעה בדיאלקטיקה המכילה שקיעה עם זריחה המשקיפה על ירושלים.