התערוכה צוללת לנבכי היחסים המורכבים והאישיים בין האינדיבידואל לגופו.ה, ומתעמקת בזכותנו הבסיסית לאוטונומיה ולהגדרה עצמית כאשר אנו מקבלים החלטות שנוגעות לגופנו. עקרון זה, המכיר בזכותו של כל אדם לקבל החלטות ביחס לגופו.ה ללא התערבות או שיפוט חיצוניים, מקיף מנעד רחב של בחירות אישיות, ביניהן החלטות הנוגעות לרבייה, הליכים רפואיים, מראה חיצוני ואורח חיים.
בכל הנוגע לגופנו ולמערכות היחסים שלנו, לעיתים קרובות השיחות הכנות ביותר שלנו מתנהלות בינינו לבין עצמנו; לא פעם מחשבות אלה נותרות כמוסות; למה? אולי משום שאנו מרגישים שמה שאנו יכולים לומר בחופשיות תלוי בחברה שבה אנו חיים.
הנורמות החברתיות הללו מוכתבות על ידי הממשלה, הקהילה ואפילו המשפחה שלנו.
כאשר אנו קוראים עליהן תיגר, אנו חשים אשמה – מבוכה. אנו חוששים מגינוי, נידוי או אפילו מאסר. וכך, אנו שותקים.
בעולם שבו ציפיות חברתיות, נורמות תרבותיות ולחצים חיצוניים לעיתים קרובות רומסים את הבחירות האישיות שלנו, ביטוי האוטונומיה הגופנית שלנו הופך לאקט של העצמה והתנגדות. במקבץ העבודות שנבחרו לתערוכה, אני מזמין אתכם למסע שחוגג את הדרכים השונות להבעת האוטונומיה וריבוי ההחלטות שמעצבות את חיינו.
לפגוש נקודות מבט ונרטיבים שונים, שכל אחד מהם מציג תובנות ייחודיות על המורכבות של שאלת האוטונומיה הגופנית.
העבודות המוצגות עוסקות בסוגיות כמו שלמות הגוף, זכויות רבייה, זהות מגדרית, שינויים גופניים, הסכמה והאופי ההִצְטַלְּבוּתִי (intersectional) של תהליכי קבלת החלטות.
היצירות המוצגות בתערוכה מערערות על הנורמות החברתיות שנכפות על הגוף ומאתגרות תפיסות מסורתיות של יופי, מגדר ומיניות. אחרות בוחנות את החוסן והסוכנות של האינדיבידואל אל מול חסמים מערכתיים ואפליה ממוסדת, תוך הפניית זרקור אל העוצמה הגלומה בהגדרה עצמית.
לבסוף, התערוכה מעצימה אינדיבידואלים לתבוע בעלות על גופם.ן ולקבל החלטות בהתאם לערכים, לאמונות ולרווחה האישית שלהם ושלהן.
היא מבקשת לעודד כבוד לאוטונומיה גופנית ולהדגיש את חשיבות ההגדרה העצמית בתהליך קבלת החלטות אישיות.
אני מקווה שהיא תוביל לבחינה עצמית, תעורר שיחות ותקדם תהליך שינוי.
אריאל לאביאן
אוצר התערוכה.