תערוכת פופ-אפ של Brothers of Light, צמד אמנים-אחים, הפועל בעיר כבר מעל עשור. הם נולדו וגדלו בירושלים ומגיל צעיר היו חלק מסצנת הסקייטבורד בעיר. כשבגרו למדו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ובמקביל פעלו כאמני רחוב, הם החלו באופן פירטי אך הפכו למוכרים, וכיום לצד היצירה המחתרתית הם מוזמנים לפרויקטים מגוונים ורחבי היקף במקומות רבים בארץ ובעולם.
התערוכה טריפ אחרון בירושלים היא גם אירוע פרידה של הצמד מירושלים, רגע לפני שהסטודיו והחיים עוברים למקום אחר. בתערוכה יוצגו מגוון עבודות חדשות וכן עבודות מהעבר שטרם הוצגו. ציורים על קנווס, נייר, מיצב וציורי קיר שנוצרו בהתאמה לחלל הגלריה ובדיאלוג עם העיר הנשקפת מחלונותיה.
עבודות בתערוכה ממשיכות את הקו המוכר מציורי הקיר הרבים שלהם, ומאופיינות בצבעוניות פסיכדלית ובאלמנטים ארכיטקטוניים בלתי סבירים. מדרגות שמובילות לשום מקום, שערים הפוכים, יצורים היברידיים שמכליאים בין גמלים-אנשים-ציפורים ואחרים, צורות שחלקן אקראיות וחלקן סימבוליות כמו חמסות, פטריות, אגסים, צורות גיאומטריות, פלמינגו או צברים. כל אלה יחד מרכיבים את שפת הסתרים האסתטית של Brothers of Light. שמושפעת בין השאר גם מהנראות של אתרים כמו ליפתא והעיר העתיקה. התערובת הייחודית הזו משקפת את העניין של הצמד באספקט הסודי והפרדוקסלי של ירושלים, שבמקביל להיותה עיר אפרורית ויומיומית, מאפשרת התרחשות של מפגשים הזויים, קצוות חדים, סמלים טעונים שהופכים לממשות, והרבה רגעים שנדמים כמו טריפ צבעוני ומשונה.
החזרתיות המשובשת והסוראליזם שבעולמות ש-Brothers of Light בוראים, יוצרים תחושה שבתוך העושר המפורט והצבעוני מסתתר מידע חיוני ואישי. מידע שאולי ישפוך אור על זהותם הסודית ועל החוויות שמעצבות את השפה החזותית שלהם, אך הניסיון לאחוז במידע ולקרוא אותו כמפה או ביוגרפיה, נידון לכישלון. המדרגות אמנם מובילות את העין אל שער למימד אחר, אבל המפתח, או הקוד הסודי, נשאר אצלם והם בדיוק עוזבים.
העולמות ש Brothers of Light יוצרים מדמים טריפ. מצב תודעה שבו המוכר, הזר והמוזר מתערבבים: הצבעים הולכים ומתחדדים, מבנים ארכיטקטוניים מתהפכים ונקטעים, מדרגות מאבדות את כיוונן. דמויות המקור חוזרות ומטיילות בין העבודות בלי להשיב מבט. אובייקטים וצורות, רנדומליים או רבי-משמעות, צפים ושוקעים בטבעיות, צצים ונעלמים אל תוך שמיים זרועי כוכבים.
השפה האסתטית של האמנים אמנם נשענת על היומיום המוכר, הרגיל והמקומי, שגם משמש בדרך כלל כמצע לעבודות, אבל מגלה שמתחתיו מסתתרת מציאות הזייתית ורוחשת.
נראה כי בתוך העושר המפורט והצבעוני מסתתר מידע חיוני ואישי. שעשוי לשפוך אור על זהותם הסודית של האמנים, אך הניסיון לאחוז במידע ולקרוא אותו כמפה או ביוגרפיה, נידון לכישלון. המדרגות והדמויות, החזרתיות והשיבוש, אמנם מובילים את העין אל שער לממד אחר ומבטיח, אבל המפתח, או הקוד הסודי, נשאר אצלם.
