שפת הבית אוצר: רון ברטוש

הבית הוא מן המוטיבים המרכזיים בתרבות ובאמנות הישראלית, עד כדי כך שניתן לספר את ההיסטוריה של האמנות המקומית מבעד ליחסה אל הבית ודרך תפיסותיה השונות שלו: בית מקדש והר הבית, בית לאומי ובית פרטי, בית ישן ובית חדש, בית מיושב ובית נטוש, בית קבע ובית ארעי, בית קיים ובית חרב, בית מפייס ובית מאיים, בית פיזי ובית נפשי וכו'. התערוכה "שפת הבית" אינה מתחקה אחר קורותיו של מוטיב הבית או משמעויותיו, אלא תובעת לסמן בגלריה ביתא, ששמה מגיע מהמילה בית בארמית, רגעים של בית ולנסח דברים ב"שפת הבית" הסבוכה. בשירו של ישורון שפת הבית מטלטלת כמו "רעידת אדמה" וקולה מרעיש כמו רעש אדמה, כמו "קופסת פח", אך לעתים היא שפה רגישה ובעלת "נוכחת עדינה". ואומנם, נוכחותה של התערוכה עדינה: יש שהיא נעלמת או מתרחקת, יש שהיא טובעת או מתחמקת, ויש שהיא נרמזת או נלחשת. אך חזותה המינורית היא גם הקרקע ממנה בוקעים קולות רועשים, תנועות מרעידות ועצבים חשופים הכרוכים בבית וביחס אל הבית.